חפש בבלוג זה

יום רביעי, 28 בנובמבר 2012

ציפי ליבני

חיכיתי בקוצר רוח, לחזרתה של ציפי לבני למערכת הפוליטית. כל מי שמעוניין להחליף את הליכוד וש"ס שיחבור לציפי לבני, כולנו רואים ושומעים, את הדילים שנתפרים בחדרי חדרים שגורמים גם להרחקתם של פוליטיקאים מהדור הוותיק וההגון, כמו מרידור ובגין. אני כולי תקווה שהם והאחרים מהדור הקודם שהשאיר את חותמו יחברו לציפי לבני כי העם מעוניין שאנשים הגונים יובילו בפוליטיקה.
לפוליטיקאים החדשים שנכנסו למערכת הפוליטית רק עכשיו,  עדיין אין את הניסיון, זו ההזדמנות עבורם לחבור לציפי ולהפיל את המערכת שמלבד לחמם את הכיסאות לא עשו הרבה ייעולים ושינויים במדינה והדרושים לצמיחתה.
לאותם בוחרים שמפגינים על עליות מחירים, קושי רב בדיור לזוגות צעירים שמשרתים בצבא, לסטודנטים באוניברסיטאות שמשלמים שכר לימוד גבוה חייב לבוא שינוי למדינת ישראל, זה הזמן לשינוי  לנו האזרחים.

יום שישי, 24 באוגוסט 2012

14:09
קטיף סברס — ב-דף הבית‏.

יום רביעי, 22 באוגוסט 2012

שמות ילדים

בהזדמנות זו אני גאה שהשם השני של בתי אביה, הוא  על שמה של סבתי ששמה היה פרומה, לכבוד הוא לי ואני גאה בזה. הדור הצעיר היום, מעניק לילדיו שמות מודרניים, לפעמים קשה להבדיל אם זה שם של בת או בן.כיום אני מבין ששמות הורינו לצערי הולך ונעלם  רק אצל הדתיים השמות של הדורות הקודמים נשמרים, אני גאה לשאת את שמי נפתלי ע"ש הסבא שלי,אחותי את שמה לאה-יפה ע"ש הסבתא, בתי טלי-אסתר על שם אחות אבי שאת כולם לא זכינו להכיר אישית,  מכיוון שהם ניספו בשואה.והלה רבקה הילדה הבוגרת על שם הסבתא של אמא שלה

יום שלישי, 21 באוגוסט 2012

שני אומנים מפסלים באבן

 באחד הטיולים שלי ברחבי הארץ נדלקתי על אבן שראיתי בה צורה מצחיקה של אדם רכשתי אותה.
כשחזרתי הביתה, הנחתי את האבן בחצר.בערך כשנה חלפה, האבן מחכה למוזה שלי.
אתמול שוחחתי  עם בן אחותי רון שהוא אמן דגול ויוצר כבר כמה שנים למרות גילו הצעיר,אני מעריך ואוהב  אותו מאוד,   החלטנו להפגש אצלי ליצירה משותפת לשנינו, בפיסול. בבוקר רון הגיע כדי שנפסל יחדיו, הצעתי  לו שיחפש אבן שנראית לו מתאימה ליצירה המשותפת שלנו, שכל אחד יביע רעיון ליצירה באבן. להפתעתי מכל האבנים רון בחר באבן שרכשתי בטיול,  הסכמתי והחלטתי לזרום איתו יחד על אבן זו .העמדנו את האבן רון ראה בה דמות של ציפור ואילו אני ראיתי באבן דמות של איש מצחיק.  וכך התחלנו לעבוד על האבן, בעזרת דיסק, כשכל אחד מאיתנו הוריד מהאבן והתחלנו לעצב אותה כל אחד לפי ראות עיניו. תוך כדי עבודה, רון אמר לי שהוא איבד כיוון, אני חשתי שגם אני מאבד את הדמות שלי.שנינו היינו מאובקים ותשושים, לאחר כמה שעות של פיסול ניקינו את משטח העבודה, התקלחנו וקבענו להמשיך את הפרויקט בקרוב. בבוקר עם שחר ניגשתי להביט באבן, נהניתי מהדמות שנתגלתה לי באבן.
חשתי מסופק ומבסוט מעבודת הצוות שלי עם רון, נהניתי מאוד. 
     

   האבן בתהליך העבודה


יום ראשון, 19 באוגוסט 2012

אחוות אחים ואחיות למשפחת פלדשטיין

ממרומי גילי והנסיון שרכשתי בחיים האלו בינתיים, אני מתבונן ונזכר בעבר במשפחתה של אמי ז"ל בת למשפחת פלדשטיין לצערי, משפחת לבקוביץ מצד אבי נספתה כולה בשואה.
משפחת פלדשטיין ראויה לכבוד ויש ללמוד ולחקור אותה לעומק. היות שהסבא והסבתא היו אנשי עמך דתיים, שברחו בפולין לרוסיה על סוס ועגלה וסבלו מהנאצים בעקיפין.
אני רוצה לציין את האחים ואחיות של אמי במשפחת פלדשטיין שרובם לצערי אינם איתנו עוד, לאלו שאיתנו אני מאחל חיים טובים ומאושרים עד 120 שנה.  הילדים הבוגרים במשפחה שיצאו לעבודה כמובן  מאליו  מיד לאחר שרותם הצבאי ואת משכורתם הפקידו בידי ההורים כעזרה לפרנסת המשפחה שמנתה 8 אחיות ואחיות.
אני רוצה לציין את היחסים הטובים בין האחים והאחיות במשפחה, על החברות בינם, כשהיו כבר טלפונים היו שיחות בין- אישיות בינם, כמו כן המפגשים בינם שהיו חמים ולבביים תמיד עם צחוקים, אוכל ביתי, תשבצים משחקים,הבילויים לא היו בילויי קניון, מסעדות, לא בילויים שהצריכו לפתוח ארנקים, היו אלו בילויים משפחתיים וחמים. אני רוצה לציין אותנו הבני דודים שהיינו בקשרים נותרנו רובנו בקשרים כל זה כתוצאה מהתבוננות על הורינו שהיוו לנו דוגמא טובה.


דלוק על ענתיקות

יש לי רכב כמעט ענתיקה מסוג רנו 5 ,שנת יצור 1986, המכונית יד ראשונה במשפחה (היתה בבעלות הורי ז"ל).
לפני כחמש עשרה שנה בערך, הכנסתי את הרכב למוסך בכדי להחליף חלק מסויים במנוע, בתום יומיים צריך הייתי להחזיר את הרכב  מהתיקון במוסך . ביקשתי מחבר טוב שיקפיץ אותי למוסך להוציא את הרכב מהתיקון.
החבר שלי רק קיבל את רכבו החדש יום לפני מהחברה ושמח  והיה אפילו מרוצה לערוך את נסיעת המבחן הראשונה שלו עם הרכב החדש איתי.החבר הגיע אלי הביתה ונסענו ביחד למוסך, החנינו את הרכב החדש שלו ופנינו למשרד, לקבל את הרכב שלי הענתיקה מהתיקון.קיבלתי את מפתחות של הרנו 5, נפרדתי מחברי לשלום וכל אחד מאיתנו ניכנס למכוניתו. אני התנעתי את הרנו והתחלתי בנסיעה לכיוון ביתי, בעודי נוסע  אני שם לב שאיני רואה את  חברי, עצרתי בצד כדי להמתין לו והוא לא מופיע, עשיתי פרסה חזרתי למוסך ואני רואה את חברי מנסה להתניע את הרכב החדש שלו שכאמור הוציא אותו מהחברה יום לפני, ואינו מצליח להתניע.
וכך מצאתי את עצמי במצב אבסורד בו אני עם הענתיקה שלי, נותן כבלים לרכב של החבר שרק יצא מהחברה, מצליחה הרנו טרנטה שלי להתניע את הרכב שלו  אני ניסיתי להתאפק מלפרוץ בצחוק שכן זה היה קטע מצחיק, הוא עם רכב חדש כאמור ואני עם טרנטה שרק יצאה מטיפול במוסך.. וכך נסענו כשכל הדרך אני עם הטרנטה בהיכון לחלץ אותו במקרה והרכב החדש והיפה שלו יתקע שוב.