חפש בבלוג זה

יום ראשון, 29 באפריל 2012

זכרונות מאלסקה







לאחר טיסה נוספת של כשש שעות נחתנו באנקורג' שבאלסקה, עייפים מהטיסות. לפני כן דמיינתי שאלסקה זה עדיים אסקימוסים באיגלו.
עלינו בשדה התעופה על אוטובוס והנהג אסקימוסי לשעבר הסיע אותנו עד למשרדי החברה להשכרת רכב. הרכב שקיבלנו הוזמן מראש ג'יפ . מייד נסענו למרכז קניות,שם נכנסנו למסעדה מקסיקנית האוכל היה נחמד וחדש עבורי בטעמו. המשכנו לנסוע עוד כ 70קמ עד  לוואסילה שם הזמנו מראש  צימר ללינה,  התארגנו התקלחנו בירברנו בחוץ השעה 12 בלילה ונראה כאור יום. פרשנו לשינה.
התאריך19.06.09 השכמנו קום, השעה  04.00. הערתי את יאיר בשעה 4.30 לצעדת בוקר וחקירת המקום, צעדנו וטיפות גשם טפטפו עלינו, אויר צח, בתים פרטיים בין העצים ארנבות. בדרך אגמים לאחר צעידה של כמה ק"מ חזרנו לחדר שתינו קפה שחור שהבאנו עוד מישראל, . שם לא הצלחנו לשתות את הקפה וקפה שחור אין להשיג. מאוחר יותר העמסנו את המזוודות לג'יפ והמשכנו בנסיעה לכיוון רג'נסי. בדרך, איך אפשר בלי משהו לאכול, מוצאנו סופר ענקי כמו שהאמריקאים יודעים, סופר  שיש בו הכל מאוכל ועד ביגוד. בבית קפה אכלנו שתינו, אני לקחתי את המושכות ונהגתי לכוון רג'נסי מובן שטעינו בדרך, וזה יצא לטובה, היות וראינו גשר עם נהר ענקי וחוף קרוונים בגדה של הנהר וזוגות ישנים באוהלים, הצטלמנו ואני שלא למראה קמפינג בסדר גודל כזה, מצטלמים ורואים איך אנשים  חיים על גדות הנהר באוהלים ובקרוונים.
ממשיכים לכוון פיירבנקס כל הנסיעה רואים מים בלי סוף ונוף משגע, בין העצים צריפים אנשים גרים בהם. בדרך עוצרים באמצע היער במסעדה קטנה ומזמינים ארוחה אוטנטית למקום, בינתיים עד שמכינים את האוכל ומכיוון שאנו יחידים בשטח, אנחנו מטיילים וחוקרים את  החצר שמסביב שם חיים להם ברווזים, תרנגולות וכלבים לפתע צץ לו משום מקום איש עם כיפה שאלנו: אם הוא יהודי הוא משיב בשלילה, הצבענו על הכפה שעל ראשו, הוא טען שזה סתם כובע עבורו, לא משנה שהיה לו גם זקן מרשים והוא נראה כמו רבי נחמן, חזרנו להתיישב סביב השולחן,

 אני אכלתי בייקון שהיה טעים מאוד. סימנו לאכול והמשכנו לגליישר שהוא נהר קרח ענק וקפוא. ביערות שבדרך ראינו חיות ואנחנו מנסים לצלם אותם לפני שהם יברחו. כ-1 ק"מ לפני הגליישר ישנו שער כניסה, שם שילמנו ומילאנו טפסים לביטוח, אח"כ פתחו לנו את השער המשכנו בנסיעה על אדמה בוצית עד שהגענו לחניה. והלכנו רגלי לכיוון הגליישר, בדרך  ראיתי סלעים שבורים ואדמה, ככול שהתקרבתי אני חש  שאני דורך על קרחון וכמעט מתגלש על הישבן,  לאט לאט תרגלנו הליכה  על הקרחון, טיילנו על הגשר, כשלפתע יאיר והדסה שהתרחקו מעט מאיתנו, מרחוק ראינו את יאיר מחליק בקרח וטובע בבוץ והדסה שכל הכבוד לה מצליחה לחלץ אותו משם.
הגענו לצומת בקרחון והמשכנו ללכת בשורה עורפית, סובבתי את הראש והופס  לאה מחליקה על הקרחון באלגנטיות ועל היד שלה, אחיה יאיר עוזר לה לקום ולאה ממשיכה לצעוד עם יד שבורה כמו גדולה, לאחר זמן מה הבנות  התעייפו התייאשו הבינו מה זו הליכה על הקרח ומיצו, הן חזרו לכיוון הרכב ואילו אני ויאיר המשכנו בצעידה על הקרחון עד שהגענו לקבוצת מטיילים נוספת שהיו מצויידים בציוד להליכה על הקרח כמו בסוליות עם ברזלים ומקלות סבא, בגדים מיוחדים, כבלים לטיפוס על שלג, הם לימדו אותי בשיעור מקוצר איך ללכת בשלג מבלי , הצבע הכחול המדהים שבין הקרחונים שמעיד על ניקיון המים  על השתקפות השמים הכחולים. לאחר כשעת צעידה,  התחלנו לחזור כשבדרך רואים בזרימת מים בין הקרחונים.
הגענו לרכב הבגדים של לאה ספוגים בבוץ מהנפילה והיד שבורה, יצאנו מהאתר בשן ועין, בדרך בין העצים מציצים קרוונים.בהמשך הנסיעה קלטנו חיה משונה שהתבררה כמוס (אייל קורא) שנבחן לחיה הלאומית של אלסקה, (המקומיים צדים אותו וניזונים מבשרו כמעט חורף שלם).
המשכנו לכוון פיירבנקס עוד כ 1 קמ, בדרך נצפת פריחה של פרחים ורודים  שנראים כמו פרח לוע הארי, הצמח המדהים שמתמזג היטב בשלג ממש כמו חתן וכלה.לאורכה של כל הדרך אגמים גדולים בכל מקום, הרים עם פסגות לבנות משלג והמון קרוונים וסירות. בקרוונים נוהגים אנשים ממש קשישים כמו בטיול של פנסיונרים. באי קינאי נמצא הנהר הרוסי, באמצע האגם דייגים בתלבושות מיוחדות דגים את דגי הסלמון הורדרדים .אחרי כמאתיים קמ הגענו לצומת והתיישבנו  שם לאכול במסעדה,בעלי המסעדה בעלי חזות אינדיאנית -אסקימוסית ,אכלנו מרק צ'ילי וטבעות בצל וכנפי עוף מתובלות בירות וקפה שבענו, המשכנו בנסיעה כשבדרך עברנו ליד בסיס של חיל האויר האמריקאי וראינו מטוסי קרב בתוך המחנה. המשכנו בנסיעה עוד כמאה קמ הגענו לעיר בשם פירבנקס בכניסה ישבנו בבית קפה שתינו קפה פילטר ועוגיות והמשכנו עד בית המלון בשם רגנסי שבעיר פירבנקס והלכנו לישון  התאריך .....    התעוררנו בשש וחצי ,ניגשנו  לאינטרנט לכתוב הביתה כמה מילים, אחר מכן הלכנו לחדר האוכל שנמצא במרתף המלון ,הזמנתי ביקון שתינו קפה ונסענו לפסטיבל בשם:  מיד נייט סאן שפירושו שמש אמצע הלילה, אותו יום היה היום הארוך ביותר בשנה, בפסטיבל היו  דוכני אוכל ומזכרות, וקבוצות ספורט קיימו בין הקבוצות תחרויות כדור סל, מוסיקה וצחוקים ,משם המשכנו לשייט באוניה בשם דיסקברי, שילמנו מאה עשרים דולר לאדם שטנו בנהר כשלפתע פתאום רואים פייפר בתוך הנהר כשהוא שט מאה מטר לערך בתוך המים ,לפייפר היו מגלשיים והטיס  ערך לפנינו מעט תרגולי אקרובאטיקה באוויר ונחת בתוך הנהר ליד הנהר חונה סירת מנוע ומחוץ לנחל בין העצים וילה גדולה המשכנו לשוט .  


יום רביעי, 18 באפריל 2012

שביל ישראל

לפני יציאתי לגמלאות, חלומי היה לצעוד בשבילי ארץ ישראל היפים

וכך התחלתי לתכנן את הטיול הראשון על השביל.

עוד כשיצאתי לחופשת השחרור המתנה שתכננתי לעצמי לשחרור היתה צעידה בשביל ישראל. בתאריר 1.05.11 אני, יאיר, דוד ואמנון נפגשנו השכם בבוקר יום ראשון בתחנה מרכזית שבתל אביב, נסענו לקריית -שמונה אכלנו ארוחת בוקר, לאחר מכן לקחנו מונית לבית אוסישקין שליד קיבוץ דן, רכשתי לי דרכון צעידה בשביל ישראל עם חותמת של שביליסט, היות וכוונתי לצעוד מדן ועד אילת.


ובכן, אנו עם התרמילים והאוהלים, האוכל היווה מרכיב משקל כבד ביותר לערך כ-  20ק"ג וכשכל הציוד הזה על גבנו התחלנו בצעידה, משני צידי הדרך, זרמו להם נחלים, התברברנו בתחילה, עד שהתחלנו להכיר את הסימונים  שעל השביל ומשמעותם.

חצינו נחלים שכשכנו במים, עצרנו להפסקת קפה והמשכנו עד להפסקת צהריים, השקשוקה של יאיר שכנראה רצה להיפטר מהר ממשקל הקופסאות על גבו כיכבה כמרכיב עיקרי בארוחותנו. המשכנו לצעוד עד שהגענו מעט לפני העלייה לאנדרטה האריה השואג, שם הודיע לנו חברי אמנון שהחליט כי הוא פורש מהטיול מהסיבה והיה לו קושי (מעשן כבד) קיבלנו את החלטתו על פי שהצטערנו מאד, אמנון תפס טרמפ עד לתחנה המרכזית ומשם לאוטובוס עד ביתו, כשאנו מלווים אותו כל הזמן בקשר טלפוני רציף עד שהגיע בשלום הביתה.

הגענו לאנדרטת האריה השואג ליד קיבוץ כפר גלעדי, התבוננות בנוף סביב, מנוחה קלה וממשיכים הלאה עד עין רועים שמשקיף לקריית שמ



 עם רדת החשכה העייפות כבר ניכרת בכולנו, הקמנו אוהלים בין העצים, התארגנו לארוחת ערב נחשו מה?? שקשוקה כמובן!! כוס תה בפינג'ן,  פרסנו שמיכות והלכנו לישון.

התאריך 2.05.11, התעוררנו מוקדם בבוקר, הלכנו כמה מטרים שם היתה שוקת להשקיית בקר,  ומשמשת גם לשתייה לצבאים ולשועלים, שטפנו פנים צחצחנו שיניים מילאנו מימיות, חזרנו לאוהלים לארוחת בוקר נו נחשו מה??? כמובן השקשוקה כבר חיכתה חמה, כמובן אח"כ כוס קפה. יאללה מקפלים אוהלים וממשיכים לדרכנו בשביל ישראל, הגענו עד קניון נחל קדש, אנו לבד שם בלב של נוף מטריף, על הסלעים שפני סלע, ירדנו למטה ובין הסלעים  ראינו בריכת מים, החלטנו  שזה מקום מתאים להפסקת קפה, חיממנו בפזגזית מים שתינו קפה ירדנו ועלינו בין הסלעים הענקיים, חלקינו החליק בירידה, העליה היתה קשה וכללה טיפוס לא קל על הסלעים, אנחנו כבר מאוד תשושים אבל אין ברירה אין דרך חזרה, טיפסנו עד גדות האפיק, הקפנו את הגדר והגענו למצודת ישע, מתחיל להחשיך עייפים, שרירינו תפוסים, התחלנו לחפש צימר בכדי להתפנק קצת, בעל הצימר בעצמו בא ולקח אותנו מהשביל לצימר, התקלחנו אכלנו ארוחת ערב (??) והלכנו לישון.

התאריך 3.05.11 קמנו מוקדם בבוקר,אכלנו (??) שקשוקה וכשכמעט סיימנו לאכול, בעלת הצימר רצתה לפנק אותנו והופיעה עם מחבת ענקית ועליה נחשו מה ??? כמובן ש-ק-ש-ו-ק-ה טוב לא נעים הגברת טרחה תקענו גם את השקשוקה שלה (אנחנו אנשים מנומסים).

לאחר שהתארגנו,המשכנו בצעידה מכיוון נבי יושע לנחל דישון, הלכנו כמשני צידי הנחל הרים וסלעים גבוהים, תחנות קמח עתיקות והגענו לקצה המסלול כביש 899, מקום לינה מסודרלא נראה בשטח,  התחיל להחשיך, "מלאך שביל" (כינוי לאנשים שדואגים לחבר'ה שצועדים על השביל ללינה)  שדואג לשביליסטים עצר לנו טרמפ, הגענו לקיבוץ החדרים כולם כבר היו מלאים בשביליסטים, הוא איפשר לנו להקים אוהלים על הדשא, כמובן שדאגו לנו למקלחות, ישבנו סביב השולחן עם כל השביליסטים הצעירים  עשינו שולחן קטן, צחקנו והחלפנו חוויות ואחר כך הלכנו למועדון של הקיבוץ, שתינו משקה שעושה שמח, שמענו מוזיקה ופרשנו לשינה.

התאריך 4.05.11, מלאך השביל שמצדיק את הכינוי לגמרי, הקפיץ אותנו להמשך לאותה נקודה בשביל בה אסף אותנו, התחלנו ללכת מנחל דישון עד שביל הפיסגה של הר מירון, בפיסגה ישנו בסיס צבאי ואנחנו מתחתיו. בין העצים הקמנו אוהלים אספנו זרדים והבערנו מדורה קטנה, לאחר זמן מה החל לרדת גשם שכיבה לנו את המדורה, הלכנו לישון נפתלי יאיר ודוד באוהל אחד, כשריחות לא נעימים באוהל, באמצע הלילה שומעים יללות שועלים וגם רעש של  חיילים מתאמנים.

 התאריך5.05.11 מקפלים ציוד וצועדים לכיוון קבר רבי שמעון בר יוחאי, בדרך עוברים לחורבת שמע, שם שרידים של בית כנסת עתיק וקבר שם קברו את הכוהנים, לבסוף הגענו לקבר רבי שמעון בר יוחאי, טבלנו במקווה התפללנו וירדנו לכוון האוטובוס שנסע לצפת. בדרך עצרנו ליד קיוסק הזמנתי כוס קפה שאלו אתה שביליסט עניתי כן , אמרו ובכן עבורך הקפה חינם. משם המשכנו עם האוטובוס עד לצפת, לאכסנית נוער ששביליסטים רבים נוהגים לישון שם, בכל חדר כ-8 מיטות, התקלחנו ישבנו במרפסת שמשקיפה על צפת המהממת, ירדנו לעיר להסתובב ולהינות מיופיה בין גלריות ורחובות ציוריים, ישבנו בעיר העתיקה לארוחה קלה ולקראת חצות חזרנו לישון.

 


התאריך 6.05.11, השכמנו קום, קנינו במכולת ארוחה קלה אותה אכלנו במרפסת של האכסניה ונסענו באוטובוס לקיבוץ גינוסר, שם חיכו לנו כבר הנשים שלנו שהגיעו מהמרכז וקיבלו אותנו בגאווה,חיבוקים ונשיקות, קיבלנו חדרים התרחצנו בכינרת  ובילינו את השבת בסיפורי חוויות מהשביל.

יום ראשון, 15 באפריל 2012

רכיבת אופניים בדרום בחופשת פסח

בתאריך 14.4.12 הוזמנתי לרכיבת אופניים בדרום.
השכם בבוקר נסענו לכיוון דרום ולי יש אופניים שברשותי כבר למעלה מעשרים שנה, לאופניים מקדימה מותקנת סלסלה להטמין בה את הציוד יש בה אטב קבוע בכדי לתפוס את המכנס שלא יתפס בשרשרת, הגעתי למקום המפגש וחשכו עיניי לפני היו כשלושים רוכבים לערך כשלכל אחד ואחת אופניים חדישים בעלי בולמים, דיסק בלם ועוד.. כלומר הרולס רויס של האופניים.
התחלנו לרכב, בדרך הרוכבים המקצוענים אומרים לי האופניים שלך לא מיועדות לרכיבת שטח, האם יש לך יכולת וכושר לרכב עליהם? אני כמו גדול רוכב לי עם האטב במכנסי והסלסלה מקדימה ושלצידי הדרך אני רואה מקצוען ששרשרת השתחרה מאופניו, ושני שתקוע ושלישי בחור צעיר נח לפתע ואילו אני מצוייד בקקמייקה שלי מצליח לעקוף רבים וטובים ולהגיע בין הראשונים.
אני רוצה להזכיר לכולכם שיש לנו ארץ מהממת ונוף משגע אגמים קטנים שנוצרו ממי הגשמים, לדעתי אין טעם לטייל בחוץ לארץ!

יום שלישי, 10 באפריל 2012

המשך מסע לאלסקה

לאחר פרידה קשה מהמשפחה בכי ועוד ... חבר הסיע אותנו לשדה התעופה נכנסנו לדיוטי פרי שיחררנו כסף קניות למתנות ולעצמנו לאחר מכן ישבנו בחברותא עם הזוג גונן לכוס קפה  התאריך היה 19.6.09  חצות עולים למטוס אל על לניוארק יושבים במטוס פחד טיסה מטורף אוחז בנו,לאה לוחצת את ידי תפיסת מלחצים המטוס מחמם מנועים וממריא לחוצים מאד נוף מדהים שמהול בלחץ, בבמהלך הטיסה הזוג גונן בתרדמת מכדורי שינה ואילו אנו שותים כוסית יין, אוכלים ומברברים הטיסה יחסית רגועה עד נחיתתנו בניוארק השייכת למדינת ניו ג'רסי, בנמל בדיקת דרכונים שוטר שנראה כמו הר אדם ומתנהג בקשיחות רבה, לדעתי כך צריך להיות, כמו לא לעבור את הקו, מילאנו טפסים ועלינו לרציף  של חברת קונטיננטל להמתין כשעתיים נוספות לטיסה לאנקורג' שבאלסקה. אנו בטיסה בדרך לסיאטל ישנם מערבולות אויר קטסטרופה הרגשתי כמו טיול שטח בדרגת קושי גבוהה כל המטוס רעד אפילו הדילים והדיילות נלחצו  ואמרו "דבר כזה עוד לא היה" אז מה אנחנו נאמר??    

יום שבת, 7 באפריל 2012

אומנות הזכוכית

מיש  מש

משפחה
מופשט
שעון
מנורה
קערת זכוכית אוריינטלית
קערת פירות
פרח

"דיוקן עצמי"

הציורים שלי

אלסקה באי קינאי בדרך לנהר הרוסי
אלסקה
הנהר הרוסי דייגי הסלמון
אלסקה
כנרת

 פרחים

כנרת
ממרומי הגלבוע

דישון (בטיול על שביל ישראל)



 

אומנות הפיסול שלי






פרצוף-
                                                                        -תחת

 אייל עם קרן