חפש בבלוג זה

יום רביעי, 28 בנובמבר 2012

ציפי ליבני

חיכיתי בקוצר רוח, לחזרתה של ציפי לבני למערכת הפוליטית. כל מי שמעוניין להחליף את הליכוד וש"ס שיחבור לציפי לבני, כולנו רואים ושומעים, את הדילים שנתפרים בחדרי חדרים שגורמים גם להרחקתם של פוליטיקאים מהדור הוותיק וההגון, כמו מרידור ובגין. אני כולי תקווה שהם והאחרים מהדור הקודם שהשאיר את חותמו יחברו לציפי לבני כי העם מעוניין שאנשים הגונים יובילו בפוליטיקה.
לפוליטיקאים החדשים שנכנסו למערכת הפוליטית רק עכשיו,  עדיין אין את הניסיון, זו ההזדמנות עבורם לחבור לציפי ולהפיל את המערכת שמלבד לחמם את הכיסאות לא עשו הרבה ייעולים ושינויים במדינה והדרושים לצמיחתה.
לאותם בוחרים שמפגינים על עליות מחירים, קושי רב בדיור לזוגות צעירים שמשרתים בצבא, לסטודנטים באוניברסיטאות שמשלמים שכר לימוד גבוה חייב לבוא שינוי למדינת ישראל, זה הזמן לשינוי  לנו האזרחים.

יום שישי, 24 באוגוסט 2012

14:09
קטיף סברס — ב-דף הבית‏.

יום רביעי, 22 באוגוסט 2012

שמות ילדים

בהזדמנות זו אני גאה שהשם השני של בתי אביה, הוא  על שמה של סבתי ששמה היה פרומה, לכבוד הוא לי ואני גאה בזה. הדור הצעיר היום, מעניק לילדיו שמות מודרניים, לפעמים קשה להבדיל אם זה שם של בת או בן.כיום אני מבין ששמות הורינו לצערי הולך ונעלם  רק אצל הדתיים השמות של הדורות הקודמים נשמרים, אני גאה לשאת את שמי נפתלי ע"ש הסבא שלי,אחותי את שמה לאה-יפה ע"ש הסבתא, בתי טלי-אסתר על שם אחות אבי שאת כולם לא זכינו להכיר אישית,  מכיוון שהם ניספו בשואה.והלה רבקה הילדה הבוגרת על שם הסבתא של אמא שלה

יום שלישי, 21 באוגוסט 2012

שני אומנים מפסלים באבן

 באחד הטיולים שלי ברחבי הארץ נדלקתי על אבן שראיתי בה צורה מצחיקה של אדם רכשתי אותה.
כשחזרתי הביתה, הנחתי את האבן בחצר.בערך כשנה חלפה, האבן מחכה למוזה שלי.
אתמול שוחחתי  עם בן אחותי רון שהוא אמן דגול ויוצר כבר כמה שנים למרות גילו הצעיר,אני מעריך ואוהב  אותו מאוד,   החלטנו להפגש אצלי ליצירה משותפת לשנינו, בפיסול. בבוקר רון הגיע כדי שנפסל יחדיו, הצעתי  לו שיחפש אבן שנראית לו מתאימה ליצירה המשותפת שלנו, שכל אחד יביע רעיון ליצירה באבן. להפתעתי מכל האבנים רון בחר באבן שרכשתי בטיול,  הסכמתי והחלטתי לזרום איתו יחד על אבן זו .העמדנו את האבן רון ראה בה דמות של ציפור ואילו אני ראיתי באבן דמות של איש מצחיק.  וכך התחלנו לעבוד על האבן, בעזרת דיסק, כשכל אחד מאיתנו הוריד מהאבן והתחלנו לעצב אותה כל אחד לפי ראות עיניו. תוך כדי עבודה, רון אמר לי שהוא איבד כיוון, אני חשתי שגם אני מאבד את הדמות שלי.שנינו היינו מאובקים ותשושים, לאחר כמה שעות של פיסול ניקינו את משטח העבודה, התקלחנו וקבענו להמשיך את הפרויקט בקרוב. בבוקר עם שחר ניגשתי להביט באבן, נהניתי מהדמות שנתגלתה לי באבן.
חשתי מסופק ומבסוט מעבודת הצוות שלי עם רון, נהניתי מאוד. 
     

   האבן בתהליך העבודה


יום ראשון, 19 באוגוסט 2012

אחוות אחים ואחיות למשפחת פלדשטיין

ממרומי גילי והנסיון שרכשתי בחיים האלו בינתיים, אני מתבונן ונזכר בעבר במשפחתה של אמי ז"ל בת למשפחת פלדשטיין לצערי, משפחת לבקוביץ מצד אבי נספתה כולה בשואה.
משפחת פלדשטיין ראויה לכבוד ויש ללמוד ולחקור אותה לעומק. היות שהסבא והסבתא היו אנשי עמך דתיים, שברחו בפולין לרוסיה על סוס ועגלה וסבלו מהנאצים בעקיפין.
אני רוצה לציין את האחים ואחיות של אמי במשפחת פלדשטיין שרובם לצערי אינם איתנו עוד, לאלו שאיתנו אני מאחל חיים טובים ומאושרים עד 120 שנה.  הילדים הבוגרים במשפחה שיצאו לעבודה כמובן  מאליו  מיד לאחר שרותם הצבאי ואת משכורתם הפקידו בידי ההורים כעזרה לפרנסת המשפחה שמנתה 8 אחיות ואחיות.
אני רוצה לציין את היחסים הטובים בין האחים והאחיות במשפחה, על החברות בינם, כשהיו כבר טלפונים היו שיחות בין- אישיות בינם, כמו כן המפגשים בינם שהיו חמים ולבביים תמיד עם צחוקים, אוכל ביתי, תשבצים משחקים,הבילויים לא היו בילויי קניון, מסעדות, לא בילויים שהצריכו לפתוח ארנקים, היו אלו בילויים משפחתיים וחמים. אני רוצה לציין אותנו הבני דודים שהיינו בקשרים נותרנו רובנו בקשרים כל זה כתוצאה מהתבוננות על הורינו שהיוו לנו דוגמא טובה.


דלוק על ענתיקות

יש לי רכב כמעט ענתיקה מסוג רנו 5 ,שנת יצור 1986, המכונית יד ראשונה במשפחה (היתה בבעלות הורי ז"ל).
לפני כחמש עשרה שנה בערך, הכנסתי את הרכב למוסך בכדי להחליף חלק מסויים במנוע, בתום יומיים צריך הייתי להחזיר את הרכב  מהתיקון במוסך . ביקשתי מחבר טוב שיקפיץ אותי למוסך להוציא את הרכב מהתיקון.
החבר שלי רק קיבל את רכבו החדש יום לפני מהחברה ושמח  והיה אפילו מרוצה לערוך את נסיעת המבחן הראשונה שלו עם הרכב החדש איתי.החבר הגיע אלי הביתה ונסענו ביחד למוסך, החנינו את הרכב החדש שלו ופנינו למשרד, לקבל את הרכב שלי הענתיקה מהתיקון.קיבלתי את מפתחות של הרנו 5, נפרדתי מחברי לשלום וכל אחד מאיתנו ניכנס למכוניתו. אני התנעתי את הרנו והתחלתי בנסיעה לכיוון ביתי, בעודי נוסע  אני שם לב שאיני רואה את  חברי, עצרתי בצד כדי להמתין לו והוא לא מופיע, עשיתי פרסה חזרתי למוסך ואני רואה את חברי מנסה להתניע את הרכב החדש שלו שכאמור הוציא אותו מהחברה יום לפני, ואינו מצליח להתניע.
וכך מצאתי את עצמי במצב אבסורד בו אני עם הענתיקה שלי, נותן כבלים לרכב של החבר שרק יצא מהחברה, מצליחה הרנו טרנטה שלי להתניע את הרכב שלו  אני ניסיתי להתאפק מלפרוץ בצחוק שכן זה היה קטע מצחיק, הוא עם רכב חדש כאמור ואני עם טרנטה שרק יצאה מטיפול במוסך.. וכך נסענו כשכל הדרך אני עם הטרנטה בהיכון לחלץ אותו במקרה והרכב החדש והיפה שלו יתקע שוב.  

יום שבת, 11 באוגוסט 2012

לידתה של שיר

בשעה טובה נולדה למשפחת לבקוביץ לוסקי בת כתוצאה מפגישה מתוכננת בין ביצית וזרע היות וזוג האוהבים צנועים הם החליטו שלא לחגוג בגדול.
אז אני והאישה שאיתי החלטנו להרים חגיגה לכבוד הקטנטונת ובשיתוף פעולה עם משפחת לוסקי ההורים של החתן היקר,קבענו שבתאריך 9.8.2012 יום חמישי נערוך לנו חגיגה.
במשך שבוע שלם תיכננו, ניקינו את החצר בביתנו, לווינו ציוד ממשפחה נפלאה בעירנו יבנה שמספקת שולחנות וכיסאות ללא תמורה. (הבנתי שכל תושבי יבנה נעזרים בשירותם), סידרנו שולחנות וכסאות לכ-80;אורחים, קיטרינג;, בלוני הליום לפחות 100 בצבעים אדום ולבן שטלי אוהבת במיוחד, סידורים אחרונים ואטאט האורחים הגיעו האוכל היה טעים הבירות והיין הכניסו את האורחים למצב רוח שמח במיוחד שהריקודים היו מובנים מאליהם..  גם נאום קטן מהלב לזוג הצעיר ובתם הקנטונת, תודה לאורחים המשך ריקודים עד 1 בלילה בו נפרדנו מהאורחים, פתחנו מתנות, הלכנו לישון בשלוש וחצי לפנות בוקר לסיכומו של דבר ההרגשה והסיפוק כל כך טו בים שאנו נמצאים עד לרגע זה באיי מטורף

אלימות ילדים שווה חינוך הורים

לדעתי, האלימות שרואים במדינתנו הקטנה, אינה קשורה רק במשרד החינוך אלא גם אצלנו בבית אנו, ההורים איבדנו שליטה על הילדים, הורים כבר לא מתפקדים כהורים אלא כחברים, בילדותי הפרטית הורי היקרים ובעיקר מאבי חטפתי פה ושם פליק קטן כשהיה ממש מגיע לי, כיום בבגרותי ומניסיוני, המכות שקיבלתי היו קרקע מוצקה לחינוך טוב שקיבלתי מהורי ואני מודה להם מקרב לב על כך שהייתם בשליטה כשהייתי ילד בבית הספר ומחוצה לו בזמן ריב עם ילדים חשבתי תמיד פעמיים מה יקרה אם אני אריב,ידעתי שמצפה לי עונש מאבי שכלל ריתוק בית למשך כמה ימים, עונש שהיה לי קשה במיוחד. היום הורים מרתקים ילדים? לא נראה לי, היום לדעתי כהורים אנו מאבדים  שליטה ,
ילדים היום מעזים להגיד למורה/הורה כל שעולה על דעתם, אין להם מעצור וקווים אדומים , בזמני המורה היה מעורר כבוד ויראה ולא העזנו לדבר אליו ללא רשותו. משרד החינוך מחויב להעביר תקציב מיוחד לחינוך ההורים ולהחזרת כבודם האבוד כהורים והחזרת התפקיד ההורי המובהק של חינוך הילדים ומתן גבולות. ברגע שהמורה בבית הספר, רואה תלמיד שלא עושה לו חשבון,צריכה להידלק אצלו  נורה אדומה שמתריעה שיש בעיה,ועלינו  לחייב את ההורים בסידרת חינוך בראש ובראשונה עבורם.  

יום שישי, 29 ביוני 2012

איך הגלגל מסתובב

באחד הימים , התעוררתי מוקדם בבוקר ורציתי להזכר בחוויות ילדותי. העמסתי את האופניים על הרכב ונסענו לתל אביב, תחילה  לעבודה של אישתי ומשם רכבתי עד רמת גן. ליד השלישות קשרתי את האופניים לגדר בנין שבו גדלתי ושם העברתי בנעורי את ילדותי, הרבה לא השתנה פה ושם שיפצו את הלובי. בעודי מביט סביב סביב וניזכר בכל מני דברים וזכרונות עולים וצפים, הנה אני נזכר באבי ז"ל שחלה בסרטן המעי הגס, הוא חי עם המחלה הארורה כעשר שנים לערך, כשנה לפני שנפטר קשה היה לו ללכת, הבאנו לו עגלת נכים והוא התנייד איתה ממקום למקום, מקומה שביעית  הורדתי אותו עם העגלה במעלית, כשהגענו למטה לצערי, לא היה שיפוע לעבור עם העגלה אל מחוץ לבנין ונאלצתי להפעיל כוח רב בנוסף לעזרתו של אבי הנכה בכדי לצאת אל מחוץ לבנין. בזמנו היות ובכל פעם נתקלנו בבעייה של השיפוע כשירדנו למטה מעט לגינה להנפש לנשום אוויר, החלטנו שאבי ייגש לועד ולשכנים כדי שיסייעו וידאגו לשיפוע בבנין עבור כסא הגלגלים שלו.השכנים ווהוועד של הבניין בדרכם הפוליטית סירבו, אז רובם עוד היו צעירים באופן יחסי לאבי, ולא מצאו עניין וצורך בהוצאות על שיפוע. אמרתי לאבי בשביל מה להתרגז אני אדאג לזה באופן פרטי, אם הם לא מוכנים להשתתף איתנו, וכך אכן עשינו, הזמנו שיפוצניק שבנה לנו בהזמנה  שני שיפועים בבניין, הורי שילמו לשיפוצניק את כל הכסף והחיים נהיו קלים יותר עבור אבי, יכולתי להוביל את אבא שלי לגינה להתאורר ולתפוס קצת שמש ולשכוח קצת מהסבל של כל היום. הזמן עבר מאז אבי גם הוא נפטר עליו השלום. יום אחד אחרי הרבה שנים הגעתי ללובי אותו בניין של הורי, אחד השכנים שלא הכיר את הורי אלא שמע עליהם משכנים אחרים, ואותו אדם הוא גם איש ועד הבית בבניין, הצגתי את עצמי כבן של , והוא סיפר לי על הבניין ותוך כדי שיחה הוא ציין בפני כי ארבעה שכנים ותיקים בבניין שמרותקים לעגלות נכים משתמשים היום בשיפועים אותם הוא הציג בפניי וציין שלולא השיפועים המסכנים לא יכלו לרדת כדי מעט להתאורר מהבית, אז כמובן סיפרתי לו את הסיפור על אבא שלי ז"ל, ואותם שכנים נכים שכיום נהנים מהשיפועים האלו,  אז בהיותם צעירים,סירבו לשלם בעד עבודה זו, בדיעבד אני שמח ששכנים אלו נהנים כיום  מהשיפועים בזכותו של אבי ז"ל, ידיעה זו  עשתה לי טוב בנשמה.   

יום רביעי, 6 ביוני 2012

 מה דעתכם בעניין הפליטים אנחנו נמצאים במצב שקשה להחזירו אחורה איני רוצה להאשים כולנו אשמים והדבר החשוב איך פותרים סוגיה זו ונשארים הומנים לדעתי נלמד את הפליטים מקצוע עיוני ומעשי במשך שנה מקצוע כמו חקלאות מלונאות תעשיה ועוד כשהם רוכשים את הידע לשלוח אותם בחזרה למדינתם כדי שיישמו בה את מה שלמדו פה כך נעזור גם להם וגם למדינתם רצוי שהדבר ייעשה בשיתוף פעולה עם מדינתם אם נלמד אותם מקצוע כל שהוא הרי שבכל מקום שהם ילכו יוכלו להתפרנס בכבוד דבר נוסף וחשוב יש לדאוג לעצירה מוחלטת ומיידית של המשך כניסתם של הפליטים לידיעתכם הצעתי את הצעתי זו לראש ממשלת ישראל

יום שבת, 12 במאי 2012

המשך שביל ישראל ממירון עד טבריה

המשך שביל ישראל מהר מירון עד טבריה יום שלישי תאריך 8.5.12 עם הקיטבג עלי, יצאתי לתל אביב, פיסלתי עד שעה 14,אח"כ הלכתי ברגל ליאיר, שם הוזמנתי לארוחת צהריים על האש היה טעים. הוקפצנו לתחנה המרכזית באוטובוס אגד שיצא בשעה 17:00 לכיוון צפת. הנסיעה נמשכה זמן רב והפכה ממש לסיוט הגענו בערך ב-21:00 בערב. משם שמנו פעמינו לאכסניית הקבלה שילמנו 40 שקל תמורה ללינה בלבד.אכסניה זו היא  יש בה נוף מדהים שחולש על כל צפת והיא סיפור בפני עצמו, הנחנו את התיקים בחדרויצאנו להסתובב בעיר,אחרי כמה בירות וגלידות שכללו גם בריזה של אוויר הרים, עלינו בכייף חזרה לאכסנייה והלכנו לישון. קמנו ב 6 בבוקר ואחרי שתיית קפה על מרפסת האכסניה פתחנו בצעדהלכיוון קבר הארי הקדוש, קולות של תפילות בקעו מהמקום הקדוש, אנחנו הצטרפנו והתפללנו, ביקשנו בקשות ותרמנו צדקה.המשכנו ללכת לבית הקברות למערה קבר של צדיק (כלשהוא) הדלקנו נרות ביקשנו בקשות ועלינו לעבר המקווה של הארי הקדוש, שם טבלנו את עצמנו 7 פעמים כמקובל,התלבשנו ירדנו דרך מדרגות רבות וצעדנו לכיוון נחל עמוד עילי,כשכל הדרך הינה ירידה תלולה בין עצים ועשבים, הגענו לנחל עמוד לקטע שלו כשבין שני צידי הנחל סלעים ענקיים, ממשיכים לצעוד דרומה ומצפים לראות את סימון שביל ישראל, אחרי צעידה של  כמה ק"מ הגענו לבריכת שכווי פגשנו מספר שביליסטים חבר'ה צעירים שלא מכבר השתחררו מצה"ל והתחילו את המסלול מאילת, התפתחה שיחה איתם, העברנו חוויות, בינהם היה גם נער בן 17, שאלתי אותו מה עם הלימודים/בגרויות? אמר שכבר חודשיים הוא צועד  ולטענתו והוא ענה לי דברים חכמים לדעתי, שאת הבגרות אפשר להשלים וילדות אי אפשר להשלים.  סוגי עצים מצלים על הבריכה כ 50 מטרים מאיתנו, מקדם את פנינו מבנה שבו פעלה מבטשה גדולה שבה התנהל ייצור אריגי הצמר המשובחים של צפת לאחר שתמה תקופה זו של תעשיה הוסב המבנה לטחנת קמח  זוהי ממש פינת חמד שבה עצרנו לחדש כוחות. טבלנו עצמנו במים הקרים, שתינו קפה שיאיר הכין בפינג'ן


 והמשכנו לטייל בשביל ישראל, בדרך עברנו על פני בוסתני עצי אגוז ותות המצלים על כל האזור.בדרך עוברים ליד מבנה ישן, חוצים גשר בנוי מאבנים ועוברים למפגש שפונה שמאלה, לצפת  ממשיכים ישר כשלא שמענו את זרימת המים יותר, בעוד אנו ממשיכים לצעוד נתקלו העיניים בשלושה תרמילים מגיחים מבין לסלעים, ירדנו בין הסלעים הגדולים ולאחר כמאתיים מטר ראינו בחורה ושני בחורים יושבים ושותים תה הזמינו להצטרף אליהם ולשבת איתם על כוס תה, מדבריהם הבנו שפיספסנו את השביל ואנחנו צריכים לחזור מעט על השביל חזרנו חזרה  במעלה השביל  תוך כדי טיפוס על סלעים, לעיתים נעזרנו במעקה מברזל שחצוב בסלעי המקום, עברנו בין עליות וירידות תלולות מאד בין הסלעים, כשבקטעים מסוימים השביל צר מאוד שהליכה בו מצריכה ריכוז רב מהסיבה שאנחנו מעל מפל נחל עמוד, שיושב בגובה רב, בהמשך לנחל שמענו קולות של שירה ירדנו לנחל בעקבות השירה וראינו מספר חברה צעירים דוברי אנגלית שסיימו את מנוחתם במקום, אנחנו החלפנו אותם, לאחר מנוחה קצרה המשכנו בהליכה, עקפנו את קבוצת דוברי האנגלית הלכנו בתוך הנחל.  לעיננו התגלו מצד ימין ושמאל מדרגות בטון ענקיות מתברר ששם עובר המוביל הארצי,  המים עוברים לפי חוק כלים שלובים, בהמשך הדרך נתקלנו במערות ושפני סלע בשיחה עם יאיר אמרתי לו, שהרבה זמן לא נתקלתי בצב בשטח, והנה קלטו עיניי צב קטן, הצטלמנו איתו,

 כל אורך  הנחל  משופע בצמחי הרדוף בצבעים שונים, לאחר כמה ק"מ, בהמשך הדרך מימין ראינו סלע צר וגבוה כשבחציו סדק הגורם לו להיראות כאילו הוא בנוי משני חלקים, זה הוא העמוד שעל שמו ניקרא נחל עמוד, מתחת לעמוד  זרימת מים צלולים וקרים שנובעים מבין לסלעים והאדמה.כאן השתכשכנו במים שתינו כוס קפה (איך לא) בפינג'ן כמו שאומרים תפסנו מוזה של רגיעה, עד שהגיעה קבוצת דוברי האנגלית והוציאה אותנו מהשלווה, קמנו הנחנו תרמילים על הכתפיים והמשכנו בשביל עד כביש מס' 8077 שם הזמנו  מראש צימר  בישוב כחל, בעל הצימר הגיע עם ריכבו ולקח אותנו לצימר אדם נחמד ולבבי שאפילו הציע לנו את ריכבו כדי שנוכל לבלות בערב אם נירצה,כמובן שסרבנו היינו עייפים מדי, התקלחנו שתינו קפה אכלנו הרבה שסק באישורו של בעל הבית ישירות מהעץ, האזור כולו מבורך בעצי שסק שממש נופלים מהעץ. קצת טלויזיה והלכנו לישון.
התאריך 10/5,התעוררנו מוקדם בבוקר ציחצוח שיניים וקפה, הקפיצו אותנו לכביש 8077, להמשך השביל בנחל עמוד תחתון, הולכים בנחל פה ושם קצת מים, הגענו לכניסה לישוב מיגדל שבצדו השמאלי מעיין שהמים בו זורמים לבריכה עגולה קוראים למקום עין נון, סביב הבריכה ספסלים להנפש ואכן שם תפסנו אתנחתא קצרה המשכנו בדרכינו,  הגענו לכביש מס' 90, התבלבלנו והלכנו לכוון טבריה, חזרנו חזרה לכביש מס 807, לכפר מעאר הגענו לתחנת דלק קנינו בקבוקי מים ומשכנו מערבה לדרך המובילה לכפר הבדואי חמאם. בהמשך רואים שביל שמוביל להר ארבל, שאלנו את אחד הכפריים אם זה השביל לכוון הארבל, אמר שכן התחלנו בטיפוס אבל לא נתקלנו בשום סימון של שביל ישראל, ירדנו חזרה המשכנו לצעוד עד שהגענו לשביל הנכון של הר הארבל. הטיפוס היה לי אישית קשה מאוד,

 זהו טיפוס מאד תלול ומסוכן, הנוף המיוחד של הכינרת והישובים שמתחתם נתנו  לי את הכח להמשיך ליעד הנכסף "כיבוש פסגת הארבל" ,כך המשכנו לטפס על אבנים בעזרת מדרגות שחצובות בסלעים ועשויות מברזל, מנוחה צפייה בנוף, והלאה בדרך ראינו מערה שבתוכה נחו להן פרות,

 איך הגיעו לשם? הגענו לפיסגת הר  הארבל כשרוח חזקה מנשבת לה, יש תצפית בפסגה, שם נחנו מעט והמשכנו בדרכנו לכוון טבריה, בהמשך עברנו בשדה חיטה, ממשיכים לצעוד בדרך עפר שמובילה אותנו  למושבה מצפה, לאחר כמה מאות מטרים אנו הולכים בתוך המושבה הוותיקה ומגיעים לכביש 77, בתחנת האוטובוס הקרובה ממתינים לאוטובוס אבל אז עוצרת מונית שרות שמחזירה אותנו ישירות לתל אביב .
בתל אביב נפרדנו לשלום אני לקחתי את הרכבת  ליבנה, שם ציפתה לי המשפחה בגעגועים לשמוע את חוויות  המסע שלי.
          

יום ראשון, 29 באפריל 2012

זכרונות מאלסקה







לאחר טיסה נוספת של כשש שעות נחתנו באנקורג' שבאלסקה, עייפים מהטיסות. לפני כן דמיינתי שאלסקה זה עדיים אסקימוסים באיגלו.
עלינו בשדה התעופה על אוטובוס והנהג אסקימוסי לשעבר הסיע אותנו עד למשרדי החברה להשכרת רכב. הרכב שקיבלנו הוזמן מראש ג'יפ . מייד נסענו למרכז קניות,שם נכנסנו למסעדה מקסיקנית האוכל היה נחמד וחדש עבורי בטעמו. המשכנו לנסוע עוד כ 70קמ עד  לוואסילה שם הזמנו מראש  צימר ללינה,  התארגנו התקלחנו בירברנו בחוץ השעה 12 בלילה ונראה כאור יום. פרשנו לשינה.
התאריך19.06.09 השכמנו קום, השעה  04.00. הערתי את יאיר בשעה 4.30 לצעדת בוקר וחקירת המקום, צעדנו וטיפות גשם טפטפו עלינו, אויר צח, בתים פרטיים בין העצים ארנבות. בדרך אגמים לאחר צעידה של כמה ק"מ חזרנו לחדר שתינו קפה שחור שהבאנו עוד מישראל, . שם לא הצלחנו לשתות את הקפה וקפה שחור אין להשיג. מאוחר יותר העמסנו את המזוודות לג'יפ והמשכנו בנסיעה לכיוון רג'נסי. בדרך, איך אפשר בלי משהו לאכול, מוצאנו סופר ענקי כמו שהאמריקאים יודעים, סופר  שיש בו הכל מאוכל ועד ביגוד. בבית קפה אכלנו שתינו, אני לקחתי את המושכות ונהגתי לכוון רג'נסי מובן שטעינו בדרך, וזה יצא לטובה, היות וראינו גשר עם נהר ענקי וחוף קרוונים בגדה של הנהר וזוגות ישנים באוהלים, הצטלמנו ואני שלא למראה קמפינג בסדר גודל כזה, מצטלמים ורואים איך אנשים  חיים על גדות הנהר באוהלים ובקרוונים.
ממשיכים לכוון פיירבנקס כל הנסיעה רואים מים בלי סוף ונוף משגע, בין העצים צריפים אנשים גרים בהם. בדרך עוצרים באמצע היער במסעדה קטנה ומזמינים ארוחה אוטנטית למקום, בינתיים עד שמכינים את האוכל ומכיוון שאנו יחידים בשטח, אנחנו מטיילים וחוקרים את  החצר שמסביב שם חיים להם ברווזים, תרנגולות וכלבים לפתע צץ לו משום מקום איש עם כיפה שאלנו: אם הוא יהודי הוא משיב בשלילה, הצבענו על הכפה שעל ראשו, הוא טען שזה סתם כובע עבורו, לא משנה שהיה לו גם זקן מרשים והוא נראה כמו רבי נחמן, חזרנו להתיישב סביב השולחן,

 אני אכלתי בייקון שהיה טעים מאוד. סימנו לאכול והמשכנו לגליישר שהוא נהר קרח ענק וקפוא. ביערות שבדרך ראינו חיות ואנחנו מנסים לצלם אותם לפני שהם יברחו. כ-1 ק"מ לפני הגליישר ישנו שער כניסה, שם שילמנו ומילאנו טפסים לביטוח, אח"כ פתחו לנו את השער המשכנו בנסיעה על אדמה בוצית עד שהגענו לחניה. והלכנו רגלי לכיוון הגליישר, בדרך  ראיתי סלעים שבורים ואדמה, ככול שהתקרבתי אני חש  שאני דורך על קרחון וכמעט מתגלש על הישבן,  לאט לאט תרגלנו הליכה  על הקרחון, טיילנו על הגשר, כשלפתע יאיר והדסה שהתרחקו מעט מאיתנו, מרחוק ראינו את יאיר מחליק בקרח וטובע בבוץ והדסה שכל הכבוד לה מצליחה לחלץ אותו משם.
הגענו לצומת בקרחון והמשכנו ללכת בשורה עורפית, סובבתי את הראש והופס  לאה מחליקה על הקרחון באלגנטיות ועל היד שלה, אחיה יאיר עוזר לה לקום ולאה ממשיכה לצעוד עם יד שבורה כמו גדולה, לאחר זמן מה הבנות  התעייפו התייאשו הבינו מה זו הליכה על הקרח ומיצו, הן חזרו לכיוון הרכב ואילו אני ויאיר המשכנו בצעידה על הקרחון עד שהגענו לקבוצת מטיילים נוספת שהיו מצויידים בציוד להליכה על הקרח כמו בסוליות עם ברזלים ומקלות סבא, בגדים מיוחדים, כבלים לטיפוס על שלג, הם לימדו אותי בשיעור מקוצר איך ללכת בשלג מבלי , הצבע הכחול המדהים שבין הקרחונים שמעיד על ניקיון המים  על השתקפות השמים הכחולים. לאחר כשעת צעידה,  התחלנו לחזור כשבדרך רואים בזרימת מים בין הקרחונים.
הגענו לרכב הבגדים של לאה ספוגים בבוץ מהנפילה והיד שבורה, יצאנו מהאתר בשן ועין, בדרך בין העצים מציצים קרוונים.בהמשך הנסיעה קלטנו חיה משונה שהתבררה כמוס (אייל קורא) שנבחן לחיה הלאומית של אלסקה, (המקומיים צדים אותו וניזונים מבשרו כמעט חורף שלם).
המשכנו לכוון פיירבנקס עוד כ 1 קמ, בדרך נצפת פריחה של פרחים ורודים  שנראים כמו פרח לוע הארי, הצמח המדהים שמתמזג היטב בשלג ממש כמו חתן וכלה.לאורכה של כל הדרך אגמים גדולים בכל מקום, הרים עם פסגות לבנות משלג והמון קרוונים וסירות. בקרוונים נוהגים אנשים ממש קשישים כמו בטיול של פנסיונרים. באי קינאי נמצא הנהר הרוסי, באמצע האגם דייגים בתלבושות מיוחדות דגים את דגי הסלמון הורדרדים .אחרי כמאתיים קמ הגענו לצומת והתיישבנו  שם לאכול במסעדה,בעלי המסעדה בעלי חזות אינדיאנית -אסקימוסית ,אכלנו מרק צ'ילי וטבעות בצל וכנפי עוף מתובלות בירות וקפה שבענו, המשכנו בנסיעה כשבדרך עברנו ליד בסיס של חיל האויר האמריקאי וראינו מטוסי קרב בתוך המחנה. המשכנו בנסיעה עוד כמאה קמ הגענו לעיר בשם פירבנקס בכניסה ישבנו בבית קפה שתינו קפה פילטר ועוגיות והמשכנו עד בית המלון בשם רגנסי שבעיר פירבנקס והלכנו לישון  התאריך .....    התעוררנו בשש וחצי ,ניגשנו  לאינטרנט לכתוב הביתה כמה מילים, אחר מכן הלכנו לחדר האוכל שנמצא במרתף המלון ,הזמנתי ביקון שתינו קפה ונסענו לפסטיבל בשם:  מיד נייט סאן שפירושו שמש אמצע הלילה, אותו יום היה היום הארוך ביותר בשנה, בפסטיבל היו  דוכני אוכל ומזכרות, וקבוצות ספורט קיימו בין הקבוצות תחרויות כדור סל, מוסיקה וצחוקים ,משם המשכנו לשייט באוניה בשם דיסקברי, שילמנו מאה עשרים דולר לאדם שטנו בנהר כשלפתע פתאום רואים פייפר בתוך הנהר כשהוא שט מאה מטר לערך בתוך המים ,לפייפר היו מגלשיים והטיס  ערך לפנינו מעט תרגולי אקרובאטיקה באוויר ונחת בתוך הנהר ליד הנהר חונה סירת מנוע ומחוץ לנחל בין העצים וילה גדולה המשכנו לשוט .  


יום רביעי, 18 באפריל 2012

שביל ישראל

לפני יציאתי לגמלאות, חלומי היה לצעוד בשבילי ארץ ישראל היפים

וכך התחלתי לתכנן את הטיול הראשון על השביל.

עוד כשיצאתי לחופשת השחרור המתנה שתכננתי לעצמי לשחרור היתה צעידה בשביל ישראל. בתאריר 1.05.11 אני, יאיר, דוד ואמנון נפגשנו השכם בבוקר יום ראשון בתחנה מרכזית שבתל אביב, נסענו לקריית -שמונה אכלנו ארוחת בוקר, לאחר מכן לקחנו מונית לבית אוסישקין שליד קיבוץ דן, רכשתי לי דרכון צעידה בשביל ישראל עם חותמת של שביליסט, היות וכוונתי לצעוד מדן ועד אילת.


ובכן, אנו עם התרמילים והאוהלים, האוכל היווה מרכיב משקל כבד ביותר לערך כ-  20ק"ג וכשכל הציוד הזה על גבנו התחלנו בצעידה, משני צידי הדרך, זרמו להם נחלים, התברברנו בתחילה, עד שהתחלנו להכיר את הסימונים  שעל השביל ומשמעותם.

חצינו נחלים שכשכנו במים, עצרנו להפסקת קפה והמשכנו עד להפסקת צהריים, השקשוקה של יאיר שכנראה רצה להיפטר מהר ממשקל הקופסאות על גבו כיכבה כמרכיב עיקרי בארוחותנו. המשכנו לצעוד עד שהגענו מעט לפני העלייה לאנדרטה האריה השואג, שם הודיע לנו חברי אמנון שהחליט כי הוא פורש מהטיול מהסיבה והיה לו קושי (מעשן כבד) קיבלנו את החלטתו על פי שהצטערנו מאד, אמנון תפס טרמפ עד לתחנה המרכזית ומשם לאוטובוס עד ביתו, כשאנו מלווים אותו כל הזמן בקשר טלפוני רציף עד שהגיע בשלום הביתה.

הגענו לאנדרטת האריה השואג ליד קיבוץ כפר גלעדי, התבוננות בנוף סביב, מנוחה קלה וממשיכים הלאה עד עין רועים שמשקיף לקריית שמ



 עם רדת החשכה העייפות כבר ניכרת בכולנו, הקמנו אוהלים בין העצים, התארגנו לארוחת ערב נחשו מה?? שקשוקה כמובן!! כוס תה בפינג'ן,  פרסנו שמיכות והלכנו לישון.

התאריך 2.05.11, התעוררנו מוקדם בבוקר, הלכנו כמה מטרים שם היתה שוקת להשקיית בקר,  ומשמשת גם לשתייה לצבאים ולשועלים, שטפנו פנים צחצחנו שיניים מילאנו מימיות, חזרנו לאוהלים לארוחת בוקר נו נחשו מה??? כמובן השקשוקה כבר חיכתה חמה, כמובן אח"כ כוס קפה. יאללה מקפלים אוהלים וממשיכים לדרכנו בשביל ישראל, הגענו עד קניון נחל קדש, אנו לבד שם בלב של נוף מטריף, על הסלעים שפני סלע, ירדנו למטה ובין הסלעים  ראינו בריכת מים, החלטנו  שזה מקום מתאים להפסקת קפה, חיממנו בפזגזית מים שתינו קפה ירדנו ועלינו בין הסלעים הענקיים, חלקינו החליק בירידה, העליה היתה קשה וכללה טיפוס לא קל על הסלעים, אנחנו כבר מאוד תשושים אבל אין ברירה אין דרך חזרה, טיפסנו עד גדות האפיק, הקפנו את הגדר והגענו למצודת ישע, מתחיל להחשיך עייפים, שרירינו תפוסים, התחלנו לחפש צימר בכדי להתפנק קצת, בעל הצימר בעצמו בא ולקח אותנו מהשביל לצימר, התקלחנו אכלנו ארוחת ערב (??) והלכנו לישון.

התאריך 3.05.11 קמנו מוקדם בבוקר,אכלנו (??) שקשוקה וכשכמעט סיימנו לאכול, בעלת הצימר רצתה לפנק אותנו והופיעה עם מחבת ענקית ועליה נחשו מה ??? כמובן ש-ק-ש-ו-ק-ה טוב לא נעים הגברת טרחה תקענו גם את השקשוקה שלה (אנחנו אנשים מנומסים).

לאחר שהתארגנו,המשכנו בצעידה מכיוון נבי יושע לנחל דישון, הלכנו כמשני צידי הנחל הרים וסלעים גבוהים, תחנות קמח עתיקות והגענו לקצה המסלול כביש 899, מקום לינה מסודרלא נראה בשטח,  התחיל להחשיך, "מלאך שביל" (כינוי לאנשים שדואגים לחבר'ה שצועדים על השביל ללינה)  שדואג לשביליסטים עצר לנו טרמפ, הגענו לקיבוץ החדרים כולם כבר היו מלאים בשביליסטים, הוא איפשר לנו להקים אוהלים על הדשא, כמובן שדאגו לנו למקלחות, ישבנו סביב השולחן עם כל השביליסטים הצעירים  עשינו שולחן קטן, צחקנו והחלפנו חוויות ואחר כך הלכנו למועדון של הקיבוץ, שתינו משקה שעושה שמח, שמענו מוזיקה ופרשנו לשינה.

התאריך 4.05.11, מלאך השביל שמצדיק את הכינוי לגמרי, הקפיץ אותנו להמשך לאותה נקודה בשביל בה אסף אותנו, התחלנו ללכת מנחל דישון עד שביל הפיסגה של הר מירון, בפיסגה ישנו בסיס צבאי ואנחנו מתחתיו. בין העצים הקמנו אוהלים אספנו זרדים והבערנו מדורה קטנה, לאחר זמן מה החל לרדת גשם שכיבה לנו את המדורה, הלכנו לישון נפתלי יאיר ודוד באוהל אחד, כשריחות לא נעימים באוהל, באמצע הלילה שומעים יללות שועלים וגם רעש של  חיילים מתאמנים.

 התאריך5.05.11 מקפלים ציוד וצועדים לכיוון קבר רבי שמעון בר יוחאי, בדרך עוברים לחורבת שמע, שם שרידים של בית כנסת עתיק וקבר שם קברו את הכוהנים, לבסוף הגענו לקבר רבי שמעון בר יוחאי, טבלנו במקווה התפללנו וירדנו לכוון האוטובוס שנסע לצפת. בדרך עצרנו ליד קיוסק הזמנתי כוס קפה שאלו אתה שביליסט עניתי כן , אמרו ובכן עבורך הקפה חינם. משם המשכנו עם האוטובוס עד לצפת, לאכסנית נוער ששביליסטים רבים נוהגים לישון שם, בכל חדר כ-8 מיטות, התקלחנו ישבנו במרפסת שמשקיפה על צפת המהממת, ירדנו לעיר להסתובב ולהינות מיופיה בין גלריות ורחובות ציוריים, ישבנו בעיר העתיקה לארוחה קלה ולקראת חצות חזרנו לישון.

 


התאריך 6.05.11, השכמנו קום, קנינו במכולת ארוחה קלה אותה אכלנו במרפסת של האכסניה ונסענו באוטובוס לקיבוץ גינוסר, שם חיכו לנו כבר הנשים שלנו שהגיעו מהמרכז וקיבלו אותנו בגאווה,חיבוקים ונשיקות, קיבלנו חדרים התרחצנו בכינרת  ובילינו את השבת בסיפורי חוויות מהשביל.

יום ראשון, 15 באפריל 2012

רכיבת אופניים בדרום בחופשת פסח

בתאריך 14.4.12 הוזמנתי לרכיבת אופניים בדרום.
השכם בבוקר נסענו לכיוון דרום ולי יש אופניים שברשותי כבר למעלה מעשרים שנה, לאופניים מקדימה מותקנת סלסלה להטמין בה את הציוד יש בה אטב קבוע בכדי לתפוס את המכנס שלא יתפס בשרשרת, הגעתי למקום המפגש וחשכו עיניי לפני היו כשלושים רוכבים לערך כשלכל אחד ואחת אופניים חדישים בעלי בולמים, דיסק בלם ועוד.. כלומר הרולס רויס של האופניים.
התחלנו לרכב, בדרך הרוכבים המקצוענים אומרים לי האופניים שלך לא מיועדות לרכיבת שטח, האם יש לך יכולת וכושר לרכב עליהם? אני כמו גדול רוכב לי עם האטב במכנסי והסלסלה מקדימה ושלצידי הדרך אני רואה מקצוען ששרשרת השתחרה מאופניו, ושני שתקוע ושלישי בחור צעיר נח לפתע ואילו אני מצוייד בקקמייקה שלי מצליח לעקוף רבים וטובים ולהגיע בין הראשונים.
אני רוצה להזכיר לכולכם שיש לנו ארץ מהממת ונוף משגע אגמים קטנים שנוצרו ממי הגשמים, לדעתי אין טעם לטייל בחוץ לארץ!

יום שלישי, 10 באפריל 2012

המשך מסע לאלסקה

לאחר פרידה קשה מהמשפחה בכי ועוד ... חבר הסיע אותנו לשדה התעופה נכנסנו לדיוטי פרי שיחררנו כסף קניות למתנות ולעצמנו לאחר מכן ישבנו בחברותא עם הזוג גונן לכוס קפה  התאריך היה 19.6.09  חצות עולים למטוס אל על לניוארק יושבים במטוס פחד טיסה מטורף אוחז בנו,לאה לוחצת את ידי תפיסת מלחצים המטוס מחמם מנועים וממריא לחוצים מאד נוף מדהים שמהול בלחץ, בבמהלך הטיסה הזוג גונן בתרדמת מכדורי שינה ואילו אנו שותים כוסית יין, אוכלים ומברברים הטיסה יחסית רגועה עד נחיתתנו בניוארק השייכת למדינת ניו ג'רסי, בנמל בדיקת דרכונים שוטר שנראה כמו הר אדם ומתנהג בקשיחות רבה, לדעתי כך צריך להיות, כמו לא לעבור את הקו, מילאנו טפסים ועלינו לרציף  של חברת קונטיננטל להמתין כשעתיים נוספות לטיסה לאנקורג' שבאלסקה. אנו בטיסה בדרך לסיאטל ישנם מערבולות אויר קטסטרופה הרגשתי כמו טיול שטח בדרגת קושי גבוהה כל המטוס רעד אפילו הדילים והדיילות נלחצו  ואמרו "דבר כזה עוד לא היה" אז מה אנחנו נאמר??    

יום שבת, 7 באפריל 2012

אומנות הזכוכית

מיש  מש

משפחה
מופשט
שעון
מנורה
קערת זכוכית אוריינטלית
קערת פירות
פרח

"דיוקן עצמי"

הציורים שלי

אלסקה באי קינאי בדרך לנהר הרוסי
אלסקה
הנהר הרוסי דייגי הסלמון
אלסקה
כנרת

 פרחים

כנרת
ממרומי הגלבוע

דישון (בטיול על שביל ישראל)



 

אומנות הפיסול שלי






פרצוף-
                                                                        -תחת

 אייל עם קרן